האופניים הם הכלי שדרכו אדם חוצב בעצמו תעצומות נפש, כמדומני כמו שאמר רדליך: "תמיד יש כוח לעוד דיווש".

המסיימים בשקט שלהם עם חיוך גדול מהול במבוכה, זכו לסיים מסע מפרך, לבד, בנחישות ואמונה עד אילת. כל מי שזכה לעשות החצי כנראה גם חולם על אילת כפי שמעולם לא חלמו עליה, לא דיסקו ולא בית מרזח, לא נופש ולא מלון בוטיק, לא מסעדה ולא סעודת גורמה סטייל מישלין, אלא ברגלים ובאופניים להגיע לעציון גבר, והמלון, מלון מיליון כוכבים תחת כיפת השמים, והמזגן מארבע כנפות בואי הרוח, והצל כחיינו צל עובר, והסעודה פת במלח תאכל ועל הארץ תישן. כך היא דרכה של ה־HLC.

וחזון העצמות מתקיים יפה יפה עד שמגיעים העצמות לאילת קצת יבשות, מאבדות לחות, והשרירים והגידים מתקרבים וכואבים, והבשר מתיישן והעור נצרב, וברוך השם הרוכב מרגיש עצמו יפה יפה, איבריו מזכירים עצמם לפניו וכולם דואבים, למעט הנשמה שכולה עיזוז ושמחה, רון ודיצה, על שזכתה לטעום אחד חלקי שישים מאהבת הארץ ונופיה ולקיים קום ויתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה. והימים אין להם התחלה ואין סוף, ואלמלא אדם קורא שירו של יום שוכח בין ערבית למעריב כי חלף עוד יום.

ועוד אדם זוכה לקיים "לך לך" השני, שהוא כולו לך (כף בקמץ): שלך, לעצמך, לחלומותיך ולפעולתך שביררת לעצמך, ובודדים במועדם זוכים לקיים מצווה זו. ואשריכם ישראל שזכיתם.

תודה רבה לכל המסיימים שעוזרים למאות אנשי ישראל לחלום בלילה, על סדינים לבנים במיטתם החמה, נוחה ונעימה, לצאת למסעות שהם בבחינת ימים אחרים, על גבול חדש ימינו כקדם, בזמנים שהיינו צעירים וחשבנו בתמימות ששן הזמן לא תנגוס בנו ותתבע את ליטרת התבגרותנו. ובכל זאת עדיין חולמים בלילות קרים, בגשם המלטף את הרעפים, על סתיו שיהפוך השנה לאביב נעורינו, ורק לי"א ימים נשוב ונהיה בני תשחורת, פורקי עול וחסרי אחריות בעולם, וכנער בן בקר לא מלומד הולכים אחר חלומנו, ומניחים בערסל למספר ימים המשכנתא ותלאות החיים, בבחינת אדם לעמל יולד, וכעלם נעלמים מהציר המרכזי של החיים, על עורקי הזמן והמחויבויות, פורשים לשולי החיים ומקיימים בעצמנו, הלכה למעשה: "זמן נמדד באמצעות פעימות הלב", כפי שכתב עגנון. ומפעימה לפעימה, בין דיווש לפדל, אנו בתוך החיים ולא מביטים מהצד.

ואשרי היוצאים בלילות ואומרים למתמודדים בדרך שלום, ואשרי הזוכים לשמוע שלום, ואתם שלום וביתכם שלום וכל אשר לכם שלום. ונח מצא חן בעיני ה', כן תמצאו חן ושכל טוב בעיני כל רואיכם בדרכים.

ברוכים אתם בעיר וברוכים אתם בשדה, בשמחה תצאו ובשלום תובלון, ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה וכל עצי השדה ימחאו לכם כף.

בחסד השם, אשריכם שזכיתם לרכוב לשלום ולצעוד לשלום ולחזור בשלום.

שלכם, יגאל דוד.