קוראים את המסלול בכמה שכבות

פתחו את המפה ואת פרופיל הגובה יחד, וסמנו עליהם:

• עליות ארוכות או תלולות. עלייה של 300 מטר בבת אחת מרגישה אחרת לגמרי מ־300 מטר שמתפזרים על כל היום.
• ירידות טכניות, שעם מטען מרגישות קשות יותר ממה שאתם זוכרים.
• סוג הקרקע: שביל רחב ויציב, סינגל, חול, חצץ גס או דרך משובשת. 20 ק״מ של חול בערבה הם לא 20 ק״מ של דרך עפר כבושה בגליל.
• קטעי כביש, ובמיוחד כבישים בלי שוליים.
• נקודות שירות: מים, אוכל, יישובים וחניוני לילה.
• קטעים חשופים בלי צל, שבקיץ ובחורף מתנהגים אחרת.

כמה טיפוס זה הרבה?

דרך פשוטה להשוות מסלולים היא לחלק את הטיפוס במרחק. כך מחושב הקושי ברוב המסלולים באתר: פחות מ־9 מטר טיפוס לכל קילומטר נחשב קל, בין 9 ל־14 מטר לקילומטר נחשב בינוני, ומעל זה קשה. מסלול של 100 ק״מ עם 700 מטר טיפוס הוא קל יחסית; אותו מרחק עם 1,600 מטר הוא כבר יום אחר לגמרי. את הדירוג, המרחק והטיפוס של כל מסלול תמצאו בעמוד שלו במאגר המסלולים, והמספרים שם מחושבים מקובץ ה־GPX עצמו.

משווים לרכיבה שאתם מכירים

אם יום רגיל שלכם הוא שעתיים על שבילים נוחים, ארבע שעות עם משקל ובלי נקודות יציאה הן קפיצה משמעותית. במסע הראשון שנו משתנה אחד בכל פעם: אורך, קושי או עצמאות. מסלול ארוך יותר על קרקע נוחה, או מסלול קצר וטכני ליד יישובים, אבל לא שניהם יחד.

שני ימים לדוגמה

יום א׳ הוא 45 ק״מ על דרכים נוחות, עם מים ויישובים בדרך. יום ב׳ הוא 35 ק״מ עם עליות תלולות, קטעי הליכה ומקטע ארוך בלי שירותים. יום ב׳ עשוי לדרוש יותר זמן ומאמץ למרות המרחק הקצר. זו דוגמה להמחשה, לא דירוג של מסלול אמיתי, אבל ככה כדאי לקרוא כל מסלול.

מחשבים זמן, עם מרווח

1. 1קחו את הקצב שלכם מרכיבה עמוסה, לא מרכיבת בוקר קלה. עם תיקים רוב הרוכבים איטיים ב־20 עד 30 אחוז ויותר, ובשטח טכני הרבה יותר.
2. 2הוסיפו עצירות: אוכל, קניות, מילוי מים, צילום, ניווט, תיקון קטן. ביום מלא זה מצטבר בקלות לשעה או שעתיים.
3. 3חשבו לאחור משעת ההגעה ללינה. אם השקיעה בחמש וחצי ואתם רוצים להגיע שעה לפני, מתי צריך לצאת?
4. 4אם התוכנית עובדת רק ביום מושלם בלי תקלה, קצרו אותה.

מה בודקים ממש לפני היציאה

• תחזית והתרעות של השירות המטאורולוגי לכל האזורים במסלול, כולל עומס חום והתרעות שיטפונות.
• שטחי אש. חלק ממסלולי הנגב והגולן עוברים בשטחי אימונים שמחייבים תיאום מראש ונסגרים בזמן אימונים. מה עושים ואיך מתאמים מפורט בעמוד הלינה בשטח.
• סגירות ואיסורי הבערה בשמורות ובחניונים.
• שבת וחג. חנויות ומסעדות ביישובים רבים סגורות, והתחבורה הציבורית לא פועלת. תחנות דלק רבות פתוחות, אבל לא כולן.
• מישהו שרכב לאחרונה. תשובה בקבוצת הקהילה יכולה לחסוך הרבה, אבל היא לא מחליפה הודעה רשמית על סגירה או סכנה. וזכרו: קובץ GPX לא מאשר שהדרך פתוחה או עבירה היום.

הרכיבה החשובה לפני המסע לא חייבת להיות ארוכה. היא צריכה לדמות את העומס האמיתי: אותם תיקים, אותם מים, אותם בגדים ואותן נעליים. רוב הבעיות שמתגלות במסע ראשון, מתיק שמשפשף ועד בקבוק שאי אפשר להגיע אליו, היו מתגלות בשעה של רכיבה ליד הבית.

בודקים בעמידה

ארזו כאילו יוצאים עכשיו, כולל מים ואוכל, והקיפו את האופניים:

• סובבו את הכידון עד הסוף לשני הצדדים. האם תיק הכידון נוגע בצמיג, בכבלים או בשלדה?
• בדקו מרווח בין תיק האוכף לצמיג האחורי. באופניים עם מתלה אחורי או מוט אוכף מתכוונן (דרופר), בדקו גם כשהמתלה מכווץ וכשהמוט למטה. ספק לגבי התאמה מצדיק בדיקה בחנות.
• ודאו ששום רצועה לא יכולה להגיע לגלגל, לדיסק או למערכת ההינע. קצוות ארוכים מקפלים ומקבעים.
• הרימו את האופניים. אם קשה לכם להרים אותם מעל מדרגה, יהיה קשה גם מעל שער בקר.

יוצאים ללולאה קצרה

בחרו לולאה של שעה או שעתיים עם אפשרות לחזור בקלות. התחילו בפניות ובבלימות עדינות על משטח בטוח, ואז עברו לעלייה, לדרך מעט משובשת ולקטע הליכה קצר עם האופניים. בדקו:

• האם תיק האוכף מתנדנד מצד לצד בעמידה על הדוושות?
• האם הכידון מרגיש כבד או "נופל" בפניות איטיות?
• האם אפשר לשתות ולהגיע לחטיף בלי לעצור?
• האם נוצר לחץ חדש בידיים, בגב או בברכיים?
• האם יש רעש חדש של משהו שמשפשף?

עוצרים לבדיקה, ולא רק לקפה

אחרי חצי שעה בדקו חיבורים ונקודות חיכוך. חפשו סימני שפשוף בין תיק לשלדה, רצועות שזזו וברגים שהתרופפו. אל תהדקו בלי גבול: משתמשים במומנט ובחלקי החיבור שהיצרן קבע, ובשלדת קרבון מקפידים על כך במיוחד. מדבקת הגנה שקופה במקומות שהתיקים נוגעים בשלדה חוסכת הרבה צבע.

תרגיל קטן: נסו להוציא מעיל, ערכת תיקונים וחטיף בלי לפרק חצי אופניים, ופתחו את המפה במצב טיסה. כך מגלים בעיות גישה לפני ערב גשום.

משנים ובודקים שוב

רשמו את הבעיות, הזיזו ציוד ובצעו סיבוב נוסף. שינוי של אוכף או של תנוחת רכיבה דורש הסתגלות, ולכן לא מכניסים כמה שינויים גדולים בערב שלפני היציאה. בבית הקימו את המחסה והפעילו את הפנסים. המסע הראשון הוא זמן טוב ליהנות מציוד שכבר הכרתם, לא לפתוח קופסאות חדשות. על חלוקת המשקל בין התיקים כתבנו במדריך ציוד ואריזה.

תוכנית טובה כוללת גם דרך לסיים מוקדם. את ההחלטות העיקריות כדאי לקבל בבית, כשהסוללה מלאה, הראש צלול ואף אחד לא מחכה לכם בחושך.

מסמנים יציאות אמיתיות

סמנו על המפה נקודות שבהן אפשר באמת לצאת: גישה מותרת לרכב, יישוב, תחנת אוטובוס או רכבת, מקום לינה חלופי. קרבה לכביש במפה לא מבטיחה שאפשר להגיע אליו או להיאסף ממנו בבטחה. בדקו שערים, גדרות, הפרשי גובה ומגבלות גישה, ואם התחבורה הציבורית פועלת בשעה ובאותו יום.

שמרו בטלפון, גם ללא קליטה, את מספרי החירום, טלפון של מונית או נהג שמסיע אופניים (רשימה במדריך התחבורה) ופרטי מקומות הלינה. שתפו אדם בבית במסלול, בחלופות ובשעה שבה תתעדכנו, וקבעו מראש מה הוא עושה אם אין עדכון.

קובעים מראש סימנים לשינוי

כדאי להחליט מראש מה גורם לכם לשנות תוכנית, כי באמצע היום, עייפים, קל לשכנע את עצמכם להמשיך. סימנים כאלה יכולים להיות:

• איחור שלא מאפשר להגיע ללינה באור.
• מחסור במים לפני מקטע מבודד.
• התרעת מזג אוויר: עומס חום כבד, סופה או שיטפונות באזור.
• תקלה שלא מאפשרת שליטה מלאה באופניים, במיוחד בבלמים.
• עייפות שמביאה לטעויות חוזרות בניווט או ברכיבה.
• רוכב בקבוצה שלא מרגיש טוב.

אלה תנאי החלטה, ולא מטרות שצריך למתוח עד הקצה.

נקודות החלטה

לפני כל מקטע מבודד קבעו נקודת החלטה: מקום שבו עוצרים, פותחים מפה ובוחנים מצב רוכבים, מים, זמן ותחזית. אם משהו לא מסתדר, בוחרים את החלופה עם הסיכון הנמוך ביותר. הדרך הקצרה בקו ישר אינה בהכרח הנכונה, ולפעמים החלופה הבטוחה היא לחזור בדרך שבאתם.

מפרידים קושי מחירום

עלייה קשה מצדיקה הליכה והפסקה, לא קריאה לעזרה. כאב חריג, שינוי במצב ההכרה, בלבול או מצוקה רפואית מצריכים עזרה מיידית.

אחרי שינוי תוכנית עדכנו את איש הקשר ואת מי שממתין לכם. ומסע שהסתיים במקום אחר עדיין יכול להיות מסע מוצלח. הרכבת לשדרות בסיפור הפתיחה של המסע הראשון היא תזכורת טובה לכך.